גן החיות בכלכותה

                                                 28/12/2008

כשעזבנו את אנדרטת ויקטוריה, בא לי רעיון, והצעתי לאהרון לבוא איתי לגן החיות של כלכותה.

פחות או יותר ידעתי את הדרך מהפעם הקודמת שביקרתי בשכונת אליפור, כך שללא בעיה הגענו למקום. הבעיה התעוררה , כשהגענו למקום, והיות וזה היה יום א' , יום שבו ההודים בחופש, נאלצנו לבקר בגן עם עוד כמה מיליוני הודים (זו לא הגזמה). ההודים באים לגן החיות עם משפחותיהם, והמקום משמש להם לא רק כדי לראות את החיות, אלא גם כמקום פיקניק.

 פורשים שמיכה על הקרקע, ומוציאים מהתיקים קופסאות בהן יש ארוחות שלמות שהאמא ההודית הכינה בבית מבעוד מועד. כל המשפחה יושבת על השמיכה, שלמעשה משמשת כשולחן ערוך, וסועדים את ליבם.

עברנו מחנה קמפינג זה והלכנו לכוון אזור הזוחלים. ואכן זחלנו בתור בכניסה למקום.

 

כשהצלחנו לבסוף להכנס, ראינו במקום, תצוגה של סוגי נחשים שונים, שהיו בחלונות חשוכים, ולא יכולתי לצלם אותם, אבל בסוף הגענו לאיזור תנינים, אליגטורים, וקרוקודילים אחרים

 

כשיצאנו מאיזור הזוחלים והיינו בדרכנו לכוון  החיות הטורפות, שוב נכנסנו לתור האיום, עד שהצלחנו להגיע למחוז חפצנו

 

 

אבל היה שווה. ראיתי את הטיגריס הלבן, אשר שמש השראה לסופר  ארווינד אדיגה, שכתב ספר בשם זה, ( פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד) וכשקוראים אותו לומדים הרבה על נושא המעמדות בהודו ועל החיים שם.

  

 לאחר הטיגריס היו חיות רבות, כגון אריות, בהמות, נמרים, צבועיםת זאבים ועוד.

התמקדתי בפילים המפורסמים של הודו.

  

 

אפילו הצטלמתי על רקע של אחד מהם

 

אח"כ היו גם זברות וחיות לא טורפות אחרות. כל מיני צבאים, איילות, חמורים וחיות אחרות

  

 

גם איזור של בעלי כנף שונים , אשר לא את כולם הכרתי. למשל ציפור זו, שאיני יודע מה שמה.

 

ולקראת היציאה היו צבאים מנוקדים, אשר כמו ברוב הכלובים האחרים, תלוי שלט על הגדר, כתוב באנגלית והודית, ובו מפורט שם בעל החי ופרטים נוספים בקשר אליו

 

 

בנסיון לצאת מגן החיות, שוב היינו צריכים להאבק בהמון הסוחף ו/או להשתלב בזרם.
בסופו של יום הצלחנו לצאת מגן החיות בשלום, וחזרנו למלון שבו שהינו , עייפים אך מרוצים, לאזור כח לטיול של יום המחרת.

 

 

 

 

 

 

                 לעמוד  קודם                לעמוד הבא