ברירת-מחדל  |  English  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


התחברות למנהלים

 

 

   וראנאסי   (   Varanasi )

הדרך מקהג'וראהו לוראנאסי התחילה בבוקר ב-07:30

סונו הנהג, אמר לי שזו דרך ארוכה וצריך לצאת מוקדם אם רוצים להספיק להגיע לפני החשיכה. אמנם המרחק הוא כ- 450 ק"מ בלבד, אבל יש קטעי דרך למשל מ- Mangam    אליה הגענו בשעה 13:20 ונסענו כשעה עד שעברנו את  Hanumana  וזה היה סך הכל פחות  מ - 30 ק"מ, לעומת קטעי דרך שעברנו במהירות של 80-90  קמ"ש.

עצרתי בדרך לצלם את שיטות הבניה של ההודים. במקום להשתמש בפיגומים וכלונסאות מתכת, הם משתמשים בקני במבוק.

לאורך הדרך היו "בסטות" במבנים ארוכים מכוסים בגג קש. הרהרתי בליבי, כיצד נוצר מצב זה של אנשים בעלי זכיון למכור דברים לאורך הדרך, ותהיתי מה הפרוצדורה להגיע למצב של בעל מקום מעין זה, אך לא היה לי את מי לשאול.

 

 

הכפרים בדרך היו די עלובים, הבתים עם גגות קש, ובפתח הבית רועות הפרות.

 

 

כשעברנו ישובים יותר גדולים מכפרים, הם התאפיינו בדוכני מכירה לאורך הדרך, פרות באמצע הדרך, רוכבי אופניים והולכי רגל לאין ספור

 

הגענו לורנסי כבר אחרי  16:30, ואז בקשתי להגיע ל"מלון" שהמליצו לי,

וליתר בטחון עשיתי שבוע קודם  Reservation  ואמרו שאין בעיה.

כדי להגיע למקום, מסתבר שאי אפשר עם המונית בה הגעתי, כיון שהיא לא מקומית, ולכן אין לה היתר להסתובב בשכונה שבה נמצא ה"מלון".

המליצו לי לקחת ריקשה, אבל מסתבר שגם הריקשה לא יכולה להגיע למקום,כיון שהסימטאות שם כל כך צרות, שהריקשה אינה יכולה לעבור בהן.

לבסוף החלטתי להגיע לשם ברגל, אך לא הצלחתי למצוא את הסימטה בה נמצא ה"מלון".  למזלי , לכד אותי אחד מההודים ה"נדיבים" שהיה מוכן להראות לי את המקום, בתנאי שאעבור איתו דרך חנות ה"פשמינה" של דוד שלו. לא היתה לי ברירה והסכמתי, והלכתי בעקבותיו בסמטאות הסבוכות והצרות עד שהגענו למקום. אפילו לא הספקתי לצלם את הדרך, וגם לא היו רואים כלום בתמונות, כי הסמטאות היו צרות וחשוכות .

כשנכנסתי ל"מלון"  (אני שם כל הזמן מרכאות , כי בעצם זה לא היה מלון אלא בית ובו חדרים להשכרה), הצגתי עצמי בפני בעל הבית, אך מסתבר שלא ידע כלל במה מדובר, ואמר שהוא בתפוסה מלאה ואין לו חדר פנוי.

מזל שלא נסחבתי כל אותה דרך עם הציוד שלי, אלא השארתי אותו במונית עם סונו הנהג. כעת היתה לי משימה להצליח להגיע חזרה למונית אותה השארתי אי שם בעיר.  איני יודע איך, אבל בעזרת המפה והמצפן שהיו ברשותי, הצלחתי לחזור על עקבותי ולמצוא את המונית, ואז נסענו יחד למצוא מלון אחר, כזה שאפשר יהיה להגיע אליו עם המונית.

לבסוף מצאנו את מלון מודרן שאמנם לא היה מודרני ולא יוקרתי, אך עלה לי ללילה, חדר לבודד  575 רופי.

היות והמלון לא היה מי יודע מה, בלשון המעטה, חיפשנו מלון אחר, וגם שיהיה בטווח ריקשה מהרכבת, בה הייתי אמור להמשיך דרכי לכלכותה, כי זה היה היום האחרון של סונו איתי, וממחר אני צריך להגיע לכל מקום בכוחות עצמי.

מצאנו את מלון  Pradeep שכבר היה מלון אמיתי, אבל החדר עלה לי

1,100 רופי +  Tax  . בסופו של חישוב, בדיעבד, מסתבר שחסכתי 25 רופי

על המלונות על ידי זה שמצאתי אותם בעצמי, לעומת מה שהציע לי שאפי מדלהי בעסקה המקורית, בה היה מוכן לתת לי מלון ל- 2 לילות ב- 1,700 רופי. מאידך, זה לא היה שווה את כל הריצות והזמן שבזבזתי, ועוגמת הנפש,

והטעם המר, אשר הוציא לי כבר את החשק מהעיר הזאת, שכה רבים הסיפורים עליה , וכה רבים מתלהבים ממנה.

לאחר שהתארגנתי במלון, והספקתי להיות עם סונו בתחנת הרכבת, כדי לראות איפה זה ואיך מגיעים לשם, שחררתי אותו והתחלתי את טיולי בעיר.

החלטתי להגיע ל- Dasaswamedh Ghat  שהיא הגהט הראשית. הגהט היא מקום על גדות הנהר שיש בה מדרגות וגישה עד לתוך הנהר. עברתי בדרך מספר רחובות, המצטיינים בצפיפות ובלכלוך, עד שהגעתי למקום.

 

  

 

 

 

  ברחוב התקיימה  תהלוכה  / הפגנה של נושאי דגלים אדומים (קומוניסטים)

ומלבדי הצלחתי לראות עוד זוג תיירים אירופיים בודד.

ירדתי במדרגות לגהט, כשלכל אורך הדרך יושבים נזירים בבגדים כתומים, וסתם קבצנים אחרים ומבקשים נדבות.

למטה על חוף הנהר היה מעגן סירות, מזח , פרות וקבצנים, וכן כל מיני "ציידים" שחיפשו תיירים/פראיירים למשוך לחנות פשמינה או סרי, או למשל אותו אדם שהחל לעשות לי מסאז' תוך כדי דיבור ושכנוע שהוא  Master  במקצוע זה והוא גם מומחה ומורה לנושא, וכשמחיתי ואמרתי שאיני מעוניין, הוא המשיך במעשיו, עד שנאלצתי להדוף אותו בכח ממני, כדי שיעזב אותי, ואז עוד היתה לו חוצפה לדרוש כסף על המסאז' שעשה לי...

   ממורד המדרגות, אם מביטים מעלה, רואים את השלט הצהוב של שם המקום: Dasaswamedh Ghat   וכן את המקדש הנמצא במקום.

על המזח רואים את התנועה הערה, נשים נושאות על ראשן סלים וקערות, והפרות מסתובבות בכל מקום , חופשי, ומשאירות סימני דרך...

בדרכי חזרה למלון, שוב עברתי ברחובות העיר הסואנים, ושמחתי בליבי שזה הלילה האחרון שאני מבלה בעיר זו, ומחר בבוקר עוזב אותה ויוצא לדרכי לכלכותה.

 

 

 

 

 

 

                            לדף קודם                             לדף הבא

 

 



תאריך ושעה
 


התחברות לחברים

[Top]                [Add to Favorites]               [Site Map]