ברירת-מחדל  |  English  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


התחברות למנהלים

 

הגעה לכלכותה  (Kolkata)

הרכבת מוראנאסי היתה אמורה לצאת בשעה  16:25

אמרו לי שצריך להגיע למקום 4 שעות לפני הזמן.

בלאו הכי, רציתי כבר לצאת מהעיר ולא היה לי עצבים לחכות סתם, אז ככה לפחות ידעתי שאני בתחנת הרכבת. היה לי זמן להכיר את התחנה ואת כל מה שקשור אליה. התורים לקניית כרטיסים, תורים למילוי טפסים, כדי לקבל כרטיסים, מצאתי את התור לתיירים, וליתר בטחון שאלתי את הפקיד באיזה רציף אני צריך להיות ובאיזה קרון.

מזל ששאלתי שאלות קיטבג.

הפקיד אמר שהכרטיס שלי לא טוב, כי הוא רק   Reservation  שהוציאו

במשרד נסיעות, וכדי שיהיה לי מקום לינה בקרון ה- Sleepers  כפי שהיה כתוב על הכרטיס, היה צורך לעשות  Confirmation. שאלתי , כמה עולה?

והוא אמר שזה לא עולה, אבל הוא צריך להכנס למחשב, ושם לבצע את הפעולה, ולקבל עבורי את המיקום שלי ברכבת.  הוא ניסה לעשות זאת ולא הצליח, ואז אמר שאת זה יוכל לעשות רק שעה לפני זמן היציאה של הרכבת,כי אז יהיה לו את המסך המתאים במחשב, ולכן ממליץ לי לבוא שוב בזמן ההוא.

 

 

 

 כך נראה הכרטיס לנסיעה ברכבת כפי שקבלתי מחברת הנסיעות

להגדלת התמונה לחץ כאן

 

טוב, נשאר לי עוד זמן רב עד שאוכל לשאול את הפקיד שנית את השאלות שלי , וניצלתי את הזמן לראות את אולם ההמתנה של הנוסעים, זה של ה"עמך".

ישבו שם מאות אנשים בצפיפות, עם חבילות, ילדים, פורשים שמיכה וישנים עליה, או שמשמשת כשולחן וכסאות לכל המשפחה, כשאם המשפחה פותחת קופסאות ובהן אוכל שהכינה בבית, וכעת כולם סועדים.

נחתי קצת בין כולם, מנסה להיטמע ביניהם לשוא, תוך שאני מנסה להסוות את עצמי, אך ללא הואיל, כיון שהקבצנים למיניהם קלטו אותי וכל הזמן התחננו לתרומה, לרוב ללא מילים. די היה במבט שלהם או במלמול או נדנוד היד, אשר המשיכו בו מולי דקות ארוכות, גם אם ניסיתי להפגין התעלמות, ולא התייאשו, עד שהצליחו לשבור אותי ולסחוט ממני אפילו רופי או שניים, ורק אז הרפו ממני ועברו לטרף אחר.

 

 

 

 

 

אוסיף כאן עוד חוויה קצרה שעברתי בתחנת הרכבת של וראנאסי:

בזמן שהמתנתי בתחנה , דלגו קופים על קורות הברזל של גג התחנה.

לידי עמדה עגלת פירות עמוסה בבננות, ולידה הרוכל, כשבידו ענף עץ , שמשמש כשוט לגירוש הקופים. מידי פעם , קפצו הקופים לעגלה וחטפו ממנה בננה, וצליפה מהרוכל. כל בננה נמכרה ברופי אחד, ואם זו בננה גדולה יותר, בקשו עליה 2 רופי. כמה כבר הרויח הרוכל מעמידה של יום שלם בתחנה, אם במהלך שעה , לפחות 8 בננות נגנבו ממנו ע"י הקופים. זה היה ממש מחזה של מלחמת קיום. מאבק של הקופים מול הרוכל.

לא הצלחתי לתעד את האירוע בתמונה מוצלחת, כי בכל פעם שהקופים קפצו, זה היה כל כך בזריזות, שלא הספקתי לצלם. בכל אופן, התמונה הוטבעה במוחי, ואני חושב לעצמי, עד כמה אני מאושר שאיני צריך לנהל מלחמת קיום מעין זו, וריחמתי על הרוכל, אך לא יכולתי לעזור לו, כי כמוהו יש עוד מיליוני הודים, ושמצבם קשה אף יותר.

 

 

 

                  לעמוד קודם                       לעמוד הבא

 



תאריך ושעה
 


התחברות לחברים

[Top]                [Add to Favorites]               [Site Map]