ברירת-מחדל  |  English  |  

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


התחברות למנהלים

 

 

לאחר נסיעה מפרכת של 14.5 שעות בקרון Sleepers   סוף סוף הגעתי לתחנת רכבת  Howrah  שזו תחנת הרכבת של כלכותה.

דרך אגב, כלכותה זה השם הישן של העיר אשר נקראת כיום קולקטה  Kolkata,   אבל אני אמשיך לקרוא לה בשם כלכותה, ממש כפי שההודים עושים, כיון שכמעט לכל הרחובות בעיר יש 2 שמות. שם ישן ושם חדש, וזה מבלבל מאוד, ולכן ההודים המבוגרים ממשיכים לקרוא לרחובות בשם הישן, ואילו ההודים הצעירים כבר התרגלו לשם החדש

(דוגמאות יופיעו בהמשך)

 בתחנת הרכבת לקחתי מונית צהובה, ובקשתי מהנהג שיקח אותי לסאדר סטריט ( Sudder Street)  למלון מריה. ידעתי את שם המלון מהספר, וזה היה שם שקל לזכור ולהגיד.  גם ראיתי את המקום במפה שקבלתי , כך שידעתי איך להגיע לשם, כדי שבמקרה הנהג לא יקח אותי למקום אחר.

סאדר סטריט הוא אחד הרחובות שמתחברים ממזרח לאחד הרחובות הראשיים שנקרא בשם   Jawahar Lal Nehru Road  על שם המנהיג נהרו גנדי, ושידוע יותר בשמו הקודם:  Chowringhee Road  -  דרך צ'ורינגי.

ובכן, החלטתי שהפעם לא אהיה פראייר . בדלהי שילמתי כ- 600   רופי   כדי להגיע למלון. הפעם החלטתי לסכם מראש את המחיר עם הנהג.  לאחר משא ומתן הסכמנו על 250  רופי.

לי זה היה שווה, כיוון שהייתי סחוט מהנסיעה, ועם כל החבילות. רציתי כבר להגיע למלון. מבחינתי  המחיר שווה לכ- 25 ש"ח, כך שכבר לא המשכתי להתמקח והסכמתי. בדיעבד, מסתבר שהמחיר הוא מקסימום 100 רופי, כך ששוב דפקו אותי ההודים.

 

לאחר שהתמקמתי בחדר ששכרתי במלון מריה, ושהיה מרווח, אך מים דלפו בברזים בשירותים, וצליל הטיפות הנופלות לדלי המים (הבאקעט) היה כעינוי סיני, החלטתי לבדוק מה המצב, ועם בוקר יצאתי לסיור בשטח. עבור הלילה שילמתי 300 רופי.

צמוד למלון מריה (ב- Sudder Street  5 ) היה מלון Walson  , ובהמשך הרחוב , מערבה, היו עוד מלונות: Diplomat , Plaza,Hilson  בדקתי אם יש מקום פנוי וכמה עולה. המחירים  נעו עד 500 רופי לחדר ליחיד.

בסמטה הראשונה שמאלה ( דרומה) , נכנסתי לרח'  Tottee Lane   ושם היה מלון  Hotel Shams   בו השגתי חדר ב- 250 רופי ללילה. החדר צר וקטן, אך היתרונות שלו, שהיו לו שרותים ומקלחת צמודים, ובמקלחת היו מים חמים מתי שרציתי. כמו כן היתה בחדר טלויזיה קטנה מחוברת בכבלים, כך שהיו לה הרבה ערוצים, ולא רק הודיים אלא גם דוברי אנגלית וצרפתית. בנוסף, ליד החדר היתה עמדת מחשב, ומתי שרציתי , יכולתי לגלוש באינטרנט תמורת 30 רופי לשעה. זה חשוב ונוח, כי ברחוב היו תחנות אינטרנט, אבל היו בהן מספר תחנות ולא היתה פרטיות, ולא אהבתי את כל הפרוצדורה הנלוית של רישום , זהוי,צילום דרכון אשר היו מחוייבים בהתאם לחוק בכל התחנות האלה.

 

 

 

 

 

דרומה בהמשך הרחוב היה  Hotel Timestar  אשר לא  היה בו מקום פנוי, אם כי החדרים שם הם אפילו פחות טובים.

אני קורא לכל המקומות האלה "מלון"  כי זה התרגום המילולי של "  Hotel "  בו התהדרו מקומות אלה שלמעשה היו בנייני מגורים, שעברו הסבה, ומשכירים את החדרים שלהם . זה רחוק ממה שאנו מכירים בארץ כמלון, אבל בשביל זה גם המחיר בהתאם.  יש בהודו גם בתי מלון מפוארים , אפילו 5 כוכבים, אבל הם יקרים, אפילו בקנה מידה אירופי. המחירים נעים בין 200 ש"ח ללילה למלונות 3 כוכבים  ועד  350$ למפוארים יותר.

לאחר שעניין המגורים סודר, יכולתי להתחיל לטייל בכלכותה רגוע.

כבר בתחילת הדרך הפתיע אותי , בצד אחד הבתים, פסל של ראבינדרת טאגור, Rabindranath Tagore  משורר לאומי של הודו, זכה בפרס נובל כסופר, היה הוגה דעות ואיש רב פעלים

 

 

 

 

הפסל נמצא במצב מוזנח , האותיות מחוקות בחלקן, ומשמש בין היתר למרכז ערמות זבל הנערמות סביבו. מעניין , כמה אנשים מבין העוברים לידו, בכלל יודעים מי זה. זו דוגמה אופיינית להזנחה בהודו, בה נמצאים דברים נפלאים ומופלאים לצד זוהמה והזנחה. בהמשך יהיו דוגמאות אפילו יותר קיצוניות...

המשכתי בדרכי לאורך סאדר סטריט עד שהוא מגיע לצ'ורינגי רואד , שם החלטתי שהיום אפנה שמאלה ואלך לאורך הרחוב דרומה.

מעבר לכביש רואים את המיידן ( Maidan ) , שזה גנים צבוריים המאפיינים את כלכותה. אורכם של גנים אלה מעל  4 ק"מ     בדרכי דרומה עברתי  על פני תחנת המטרו של  Park Street .  עוד כ- 2 ק"מ, אפשר לראות מעבר לכביש את   תחנת מטרו   Maidan   ,ובהמשך הדרך דרומה מגיעים לקצה המיידן לפסל של אינדירה גנדי.

 

הפסל נראה על רקע בנייני  Tata Steel   הנמצאים צפונה למקום.

אם מסתובבים סביב הפסל ומצלמים מזרחה יהיה הפסל על רקע בניין גדול אחר.

מרחק קצר משם ניתן לראות את הפלניטריום של בירלה

      בתחילה חשבתי שהכיפה של הפלניטריום זה הגג של  ויקטוריה ממוריאל שנמצא במקום זה לפי המפה, בדיעבד מסתבר שמפה זו אינה ממש מדוייקת, והמרחקים גדולים יותר ממה שחשבתי, וכך הגעתי בסופו של דבר לארמון ויקטוריה רק מספר ימים מאוחר יותר, בטיול אחר שעשיתי.

מאחורי הפלניטריום של בירלה, רואים את הקצה של קתדרלת סט. פול,  לאחר שהולכים מרחק מה ומתקרבים למקום מגלים שמדובר בקתדרלה גדולה ושבה בקרתי באחד הימים האחרים.  ( St. Paul's cathedral  )

בהמשך דרך צ'ורינגי  אפשר לראות שאחד הבתים שנראה די מוזנח כמו האחרים בסביבתו הוא בעצם מכון רנטגן משוכלל.

בהמשך דרומה עוברים דרך מוזיאון הילדים של נהרו. אהבתי את השלט בפתח הבנין שנראה לגמרי כמו הבניינים שסביבו, ושמבקש תרומות למוזיאון, תוך הבטחה , שמי שיתרום - שמו יוצג בגלריית הבובות שבפנים.

 

המשכתי בדרכי דרומה במטרה להגיע לאחד מהבתים של אמא תרזה, שנמצא ליד מקדש קלי, ליד רח' קאליגאת.

בניין זה הוא מעין בית חולים לאנשים ההולכים למות.

Mother Teresa's home for the sick and dying destitutes

      

 

          בסיום יום זה בדרכי חזרה למלון גיליתי שהשם החדש של רח' פארק ,     הוא למעשה רח' אמא תרזה

        

 

 

 

 

 

 

 

 

         לעמוד קודם                       לעמוד הבא




תאריך ושעה
 


התחברות לחברים

[Top]                [Add to Favorites]               [Site Map]